כיום ידוע שלאחר אוטם לבבי (myocardial infarction) ישנה התחדשות מסוימת של שריר הלב, אך יכולת זו מוגבלת ולא מונעת את הפגם התפקודי הגדול הנותר במקרים רבים לאחר אירוע כזה. מחקרים ראשוניים מצאו כי הזרקה של תאי אב ממקור מוח עצם אל העורקים הכליליים לאחר אוטם, יכולה לשפר את התפקוד של החדר השמאלי לאחר האירוע. מחקרים אקראיים קטנים שבחנו את הסוגיה העלו תוצאות סותרות.

המחקר הנוכחי בדק בצורה אקראית ומבוקרת את ההשפעה של תאי אב שנשאבו ממוח עצם, והוזרקו אל העורקים הכליליים תקופה קצרה לאחר אוטם לבבי, על התפקוד הלבבי לאחר האוטם. המחקר כלל 101 חולים עם אוטם קדמי, הרמת מקטע ST (ST-elevation) בתרשים הא.ק.ג., ועליה משמעותית באנזימי הלב בדם. כל החולים עברו צנתור עם הכנסת stent, והחולים שנכללו במחקר סבלו מפגיעה כלילית בעלת אופי והיקף דומים. נעשתה חלוקה אקראית לקבוצת טיפול ולקבוצת ביקורת. בקבוצת הטיפול בוצעה הזרקה תוך-כלילית של תאי אב מונונוקלארים (mononuclear) 6 ימים בממוצע לאחר האוטם. התפקוד הלבבי הוערך לפני הטיפול, ולאחר 6 חודשים, על ידי SPECT, אקו לב, ו- MRI. 

ההזרקה בוצעה ב- 47 חולים, ללא סיבוכים במהלך הפרוצדורה. לפי בדיקת ה- SPECT נרשם שיפור בתפקוד חדר שמאל בשתי הקבוצות, אך לא נמצא יתרון לקבוצת הטיפול. הטיפול גם לא הביא לשיפור בגודל הסוף-דיאסטולי של חדר שמאל, או בהיקף האוטם. בתוך קבוצת הטיפול לא נמצא קשר בין גיל המטופלים, מועד ההזרקה או כמות התאים שהוזרקו, לבין מידת ההשפעה. גם בהשוואה שנערכה לפי בדיקת אקו ו – MRI, לא נמצא הבדל מובהק בין קבוצת הטיפול וקבוצת הביקורת. 

מחקר זה לא מצא יתרון להזרקה תוך כלילית של תאי אב ממוח עצם לאחר אוטם לבבי. מחקר מבוקר נוסף המתפרסם באותו גיליון של ה- New England Journal of Medicine, העלה תוצאות מנוגדות. לפי המחקר השני, שכלל קבוצת טיפול של כ- 100 חולים, ובו הערכת התפקוד הלבבי נעשתה 4 חודשים לאחר האוטם על ידי צנתור, הזרקת תאי אב מביאה לשיפור קטן אך מובהק בתפקוד חדר שמאל, וכן לירידה בתמותה של המטופלים. יתכן וניתן להסביר את הסתירה בין מסקנותיהם של המחקרים על ידי דרך ההכנה של תאי האב המוזרקים, ועל ידי בדיקת תת-קבוצות שונות של חולים המגיבות לטיפול באופן שונה. 

מחקרים שנערכו במודלים מעבדתיים מעלים ספקות לגבי יכולתם של תאי אב להיקלט ברקמת שריר הלב ודרך ההשפעה שלהם על תהליך ההחלמה אינה ברורה די הצורך.

מחקרים קליניים מעלים תוצאות סותרות. נראה כי בכדי להבין ולפתח את הגישה הטיפולית הזו יש צורך הן במחקר קליני נוסף בכדי להמשיך ולבדוק את יעילותו המעשית של הטיפול, והן במחקר בסיסי שיסייע להבין את מנגנון ההשפעה של תאי האב על רקמת שריר הלב, ויאפשר לזהות את תת-האוכלוסיה המיטיבה יותר מבין האוכלוסייה ההטרוגנית של תאי אב בה נעשה שימוש כיום.

מה-NEJM , גיליון 355 , מאת Lunde 

Intracoronary Injection of Mononuclear Bone Marrow Cells in Acute Myocardial Infarction, Ketil Lunde and Others

N Engl J Med 2006;355:1199-209.

Editorial:  Cardiac Cell Therapy — Mixed Results from Mixed Cells

Anthony Rosenzweig, M.D., N Engl J Med 2006;355:1274-277.