טיפול ב- Dapagliflozin (פורסיגה) משיג שיפור במצב התפקודי בחולים הסובלים מאי ספיקת לב עם ירידה במקטע הפליטה. ממצאי מחקר DEFINE-HF(מתוך Circulation)

ממצאי מחקר DEFINE-HF מעידים שנטילה של Dapagliflozin (פורסיגה) מעלה את יחס המטופלים שהציגו שיפור משמעותי במצב הבריאותי הקשור לאי ספיקת הלב. התועלת שבנטילת התרופה על מדדים קליניים הקשורים לאי ספיקת הלב הייתה עקבית גם בחולים שאינם סובלים מסוכרת סוג 2.

כרקע, כותבים החוקרים כי מחקרים שעקבו אחר חולים עם סוכרת סוג 2 מצאו ירידה באשפוזים בשל אי ספיקת sodium-glucose co-transporter-2. רק מעט מהמטופלים הללו בקבוצה שנבחנה, עם זאת, סבלו מאי ספיקת לב בתחילת המחקר  ואלו לא אופיינו היטב כך שלא ניתן היה לדעת כיצד משפיעה התרופה בקבוצה זו באופן ספציפי.

מחקר DEFINE-HF ( ראשי תיבות של Dapagliflozin Effects on Biomarkers, Symptoms and Functional Status in Patients with HF with Reduced Ejection Fraction) הינו מחקר רב מרכזי, מבוקר ואקראי אשר בחן חולים עם אי ספיקת לב שהציגו מקטע פליטה שמאלי הנמוך (או שווה ל-) מ-40% , שעמדו בקריטריונים של NYHA  מדרגה 2-3, ועם שיעור סינון גלומרלי גבוה או שווה ל-30 מ"ל/דקה/1.73m2, עם רמות גבוהות של פפטידים נטריורייטים.

263 מטופלים חולקו רנדומלית לקבלת dapagliflozin  במינון של 10 מ"ג ביום או לקבלת פלצבו, במשך 12 שבועות.

יעדי המחקר העיקריים היו NT-proBNP הממוצע ( N-terminal pro b-type natriuretic peptide), וכן הפרופורציה של המטופלים עם עליה של 5 או יותר נקודות בציון הכללי לשאלון  Kansas City Cardiomyopathy  בנוגע למצב הבריאותי הספציפי לאי ספיקת לב, או ירידה של עשרים אחוז או יותר ב-NT-proBNP.

מאפייני המטופלים הציגו מצב יציב של אי ספיקת לב וירידה במקטע הפליטה, עם טיפול רפואי אופטימלי.                                                                                                       לא היו הבדלים מובהקים בין בממוצע של ה- NT-proBNP המתואם בשבוע השישי ובשבוע השניים עשר בין קבוצת הטיפול שנטלה dapagliflozin לבין קבוצת הביקורת שקיבלה פלצבו:  1133 pg/dL בקבוצת הטיפול ( עם 95% CI בטוח של 1036-1238) לבין 1191 pg/dL (עם 95% CI וטווח 1089-1304, P=0.43). )

לגבי יעד המחקר הנוסף, של שיפור בציון ה- Kansas City Cardiomyopathy Questionnaire overall summary, או ב-NT-proBNP, למעלה מ-60% אחוזים מהקבוצה שטופלה ב-dapagliflozin (כ-61.5%) הגיעה לתוצאה זו, לעומת רק כמחצית מהקבוצה שקיבלה פלצבו (עם OR מותאם של 1.8, 95% CI בטווח של 1.03-3.06 ו-P=0.039 נומינלי). ממצא זה יוחס הן לפרופורציה הגבוהה של מטופלים עם שיפור של 5 נקודות או יותר בציון במדד ה-Kansas City Cardiomyopathy Questionnaire (של 42.9 לעומת 32.5% ,עם OR מתואם של 1.73 ו-95% CI 0.98-3.05), כמו גם ירידה של עשרים אחוזים או יותר ב-NT-proBNP ( עם 44 לעומת 29.5 אחוזים, ו-OR מתואם של  1.9, 95% CI בטווח של 1.1-3.3) לאחר 12 שבועות.

החוקרים מציינים כי ממצאיהם היו עקביים הן במטופלים עם  או בלי סוכרת סוג 2 , כמו גם בתת קבוצות אחרות במחקר (ערכי P לכל האינטרקציות היו NS).

לסיכום, החוקרים סבורים כי במטופלים עם אי ספיקת לב וירידה במקטע הפליטה, הטיפול ב-dapagliflozin לאורך 12 שבועות אמנם לא השפיע על ה-NT-proBNP הממוצע, אך העלה את יחס המטופלים שהציגו שיפור משמעותי במצב הבריאותי הקשור לאי ספיקת הלב, או לפפטידים הנטריורטים.                                                                 כמו כן התועלת שבנטילת התרופה על מדדים קליניים הקשורים לאי ספיקת הלב היתה עקבית גם בחולים שאינם סובלים מסוכרת סוג 2.

למאמר