הערכת תוצאות טיפול ממושך ב-Liraglutide (ויקטוזה) בחולים עם סוכרת מסוג 2 (Diabetes Ther)

מנתוני עולם-אמיתי במחקר רטרוספקטיבי מישראל שפורסמו בכתב העת Diabetes Therapy עולה כי שימוש ממושך ב-Liraglutide (ויקטוזה) לווה באיזון טוב של הפרופיל הגליקמי ומשקל הגוף.

ברקע למחקר מסבירים חלי מלצר כהן ושותפיה ממכבי שירותי בריאות כי הן במחקרים אקראיים ומבוקרים והן במחקרי עולם-אמיתי, הטיפול ב-Liraglutide הדגים תועלת מבחינת האיזון הגליקמי ומשקל הגוף בחולים עם סוכרת מסוג 2. עם זאת, שימוש ממושך בתרופות לטיפול בסוכרת עשוי להיות מאתגר וכעת הם ביקשו להשוות את האיזון הגליקמי ותוצאים אחרים בחולים עם סוכרת מסוג 2 אשר המשיכו בטיפול ב-Liraglutide לאורך מעל 12 חודשים, אל מול אלו שהפסיקו את הטיפול בשלב מוקדם יותר.

החוקרים השלימו מחקר רטרוספקטיבי של מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 ממכבי שירותי בריאות בישראל, אשר החלו טיפול ב-Liraglutide בין 2010 ועד 2015.

הם ערכו השוואה של השינוי הממוצע בריכוז המוגלובין מסוכרר ומשקל הגוף מתחילת המחקר ועד לאחר 24 חודשים בין אלו שהמשיכו בטיפול לאורך לפחות 12 חודשים ואלו שהפסיקו את הטיפול במהלך השנה הראשונה. תקנון לריכוז המוגלובין מסוכרר, משקל גוף וערפלנים אפשריים בוצע בשיטת PSM (Propensity-Score Matching)

מדגם המחקר כלל 3,580 חולים, מהם 2,695 חולים שהמשיכו בטיפול לאורך לפחות 12 חודשים ו-885 חולים שהפסיקו את הטיפול מוקדם יותר. החוקרים השלימו התאמה בין 882 חולים בכל קבוצה.

ממצאי המחקר מעידים על ירידה מובהקת סטטיסטית בריכוז המוגלובין מסוכרר (0.80%- לעומת 0.32%-, p<0.001) בקרב אלו שהמשיכו בטיפול לאורך לפחות 12 חודשים ואלו שהפסיקו את הטיפול מוקדם יותר, זאת למרות שימוש נרחב יותר באינסולין (70.2% לעומת 59%, P<0.001) ושיעור גבוה יותר של חולים שנטלו לפחות שלוש תרופות פומיות לאיזון רמות הסוכר בדם (20.6% לעומת 6.2%, P<0.001) לאחר 24 חודשים בקרב אלו שהפסיקו את הטיפול בשלב מוקדם.

הירידה הממוצעת במשקל הגוף הייתה גדולה יותר בקרב אלו שנטלו Liraglutide לאורך לפחות 12 חודשים, בהשוואה לאלו שהפסיקו את הטיפול בשלב מוקדם יותר (3.57 לעומת 1.25 ק"ג, p<0.001).

החוקרים מסכמים וכותבים כי מנתוני עולם-אמיתי עולה כי הקפדה על טיפול ב-Liraglutide לאורך לפחות שנה אחת מלווה באיזון טוב של הפרופיל הגליקמי ומשקל הגוף בחולים עם סוכרת מסוג 2.

 

Diabetes Ther. 2019 Apr;10(2):683-696