Semaglutide (אוזמפיק) ותוצאים קרדיווסקולאריים בחולים עם סוכרת מסוג 2 (מתוך N Engl J MED

במאמר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine הוצגו תוצאות מחקר SUSTAIN-6 (Trial to Evaluate Cardiovascular and Other Long-term Outcomes with Semaglutide in Subjects with Type 2 Diabetes),  מהן עולה כי בהשוואה לפלסבו, טיפול ב- Semaglutide(אוזמפיק) בחולים עם סוכרת מסוג 2 בסיכון גבוה למחלות לב וכלי דם מלווה בשיעור נמוך יותר משמעותית של תמותה קרדיווסקולארית, אוטם לבבי לא-פטאלי, או אירוע מוחי לא-פטאלי. ממצאים אלו אישרו את העדר הנחיתות של Semaglutide באוכלוסיה זו.

 

במסגרת המחקר נכללו 3,297 חולים עם סוכרת מסוג 2 תחת טיפול סטנדרטי לסוכרת. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב- Semaglutide (0.5 מ"ג או 1.0 מ"ג) או פלסבו, אשר ניתנו למשך 104 שבועות. התוצא המשולב העיקרי היה הופעה ראשונה של תמותה קרדיווסקולארית, אוטם לבבי לא-פטאלי, או אירוע מוחי לא-פטאלי.

השערת המחקר הייתה כי הטיפול ב- Semaglutide יהיה לא-נחות בהשוואה לפלסבו בהערכת התוצא העיקרי. שולי העדר-נחיתות נקבעו על 1.8 לגבול העליון של רווח בר-סמך 95% של יחס הסיכון.

 

בתחילת המחקר, ב-2,735 מהחולים (83%) היה ידוע על מחלה קרדיווסקולארית ו/או מחלת כליות כרונית. התוצא העיקרי תועד ב-108 מבין 1,648 משתתפים (6.6%) בקבוצת הטיפול ב- Semaglutide וב-146 מבין 1,649 משתתפים (8.9%) בקבוצת הפלסבו (יחס סיכון של 0.74; רווח בר-סמך 95% של 0.58-0.95, p<0.001 להעדר-נחיתות).

החוקרים כותבים כי הם אישרו את ההשערה הראשונית שלהם כי Semaglutide יהיה לא-נחות בהשוואה לפלסבו, כאשר בקרב מטופלים ב-Semaglutide נרשם סיכון נמוך ב-26% לתוצא המשולב של תמותה עקב מחלות לב וכלי דם, אוטם לבבי לא-פטאלי, או אירוע מוחי לא-פטאלי, בהשוואה למטופלים בפלסבו.

 

הסיכון המופחת בתוצא העיקרי נבע בעיקר מירידה מובהקת סטטיסטית של 39% בשיעור אירועים מוחיים לא-פטאליים, אשר תועדו ב-1.6% מהמטופלים ב-Semaglutide וב-2.7% מאלו בקבוצת הפלסבו (יחס סיכון של 0.61, רווח בר-סמך 95% של 0.38-0.99, p=0.04). עוד נרשמה ירידה לא-מובהקת סטטיסטית של 26% בסיכון לאוטם לבבי לא-פטאלי, אשר תועד ב-2.9% מהחולים בקבוצת הטיפול ב- Semaglutide וב-3.9% מאלו בקבוצת הפלסבו (יחס סיכון של 0.74, רווח בר-סמך 95% של 0.51-1.08, p=0.12).  לא תועדו הבדלים מובהקים בשיעורי תמותה עקב מחלות לב וכלי דם. ירידה דומה בסיכון תועדה עם שני המינונים של Semaglutide.

 

שיעורי הופעה חדשה או החמרת נפרופתיה היו נמוכים יותר בקבוצת המטופלים ב- Semaglutide אך שיעורי סיבוכי רטינופתיה (דימום זגוגית, עיוורון, או מצב הדורש טיפול לתוך הזגוגית או פוטו-קואגולציה) היו גבוהים יותר משמעותית (יחס סיכון של 1.76, רווח בר-סמך 95% של 1.11-2.78, p=0.02).

 

הטיפול ב-Semaglutide לווה בירידה מובהקת וממושכת בהמוגלובין מסוכרר, בהשוואה לפלסבו (ירידה של 1.1%- בקבוצת הטיפול ב-Semaglutide במינון 0.5 מ"ג וירידה של 1.4%- עם טיפול במינון 1.0 מ"ג, לעומת ירידה של 0.4% בקבוצת הפלסבו).  במהלך המחקר, בשיעור גבוה יותר של מטופלים בקבוצת הפלסבו מקבוצת Semaglutide הוגבר הטיפול לאיזון רמות הסוכר בדם. עם זאת, ההבדל ברמות המוגלובין מסוכרר בין הקבוצות נותר לאחר שנתיים. ירידה ממושכת ובעלת חשיבות קלינית במשקל הגוף (ירידה של 3.6- ק"ג עם Semaglutide במינון 0.5 מ"ג ו-4.9- ק"ג עם Semaglutide במינון 1.0 מ"ג, בהשוואה לעליה של 0.2 ק"ג בקבוצת הפלסבו) ובלחץ הדם הסיסטולי תועדה בקבוצת הטיפול ב-Semaglutide לעומת קבוצת הפלסבו לאורך שנתיים.  ייתכן כי הירידות שתועדו בריכוז המוגלובין מסוכרר, משקל הגוף ולחץ דם סיסטולי תרמו לירידה שתועדה בסיכון למחלות לב וכלי דם עם Semaglutide.

 

שיעור נמוך יותר של אירועים חריגים תועדו בקבוצת הטיפול ב- Semaglutide, אם כי שיעורי הפסקת הטיפול בשל אירועים חריגים, בעיקר אירועים גסטרואינטסינאליים, היה נפוץ יותר בקבוצת הטיפול הפעיל.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם סוכרת מסוג 2 בסיכון גבוה למחלות לב וכלי דם, שיעורי תמותה קרדיווסקולארית, אוטם לבבי לא-פטאלי, או אירוע מוחי לא-פטאלי היו נמוכים יותר משמעותית בקרב מטופלים ב- Semaglutide, בהשוואה לפלסבו וכי ממצאי המחקר מאשרים את העדר-נחיתות הטיפול ב- Semaglutide.

 

N Engl J Med 2016;375:1834-44