באילו מקרים ניתן להפסיק את הטיפול בחסמי ביתא בחולים לאחר אוטם לבבי? (Circulation)

במאמר שפורסם בכתב העת Circulation: Cardiovascular Quality and Outcomes מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר, מהן עולה כי טיפול בחסמי ביתא מעבר לשלוש שנים לאחר אוטם שריר הלב, ללא תלות במינון הטיפול, לא לווה בתוצאות טובות יותר.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי התועלת של חסמי ביתא מעבר לשלוש שנים לאחר אוטם שריר הלב לא הוכחה באופן ברור.

במחקר הנוכחי הם התבססו על נתוני מאגר CRUSADE (Can Rapid Risk Stratification of Unstable Angina Patients Suppress Adverse Outcomes With Early Implementation of the American College of Cardiology/American Heart Association Guidelines) והתמקדו בחולים בגילאי 65 שנים ומעלה עם היסטוריה של אוטם שריר הלב, אשר שוחררו תחת טיפול בחסמי ביתא ושרדו במשך לפחות שלוש שנים ללא הישנות אוטם לבבי.

 

החוקרים בחנו את השימוש בחסמי ביתא והמינון (ללא טיפול, פחות מ-50% מהיעד המומלץ או 50% ומעלה מהיעד המומלץ) לאחר שלוש שנים. באמצעות ניתוח סטטיסטי מתאים הם בחנו את הקשר בין שימוש בחסמי ביתא (והמינון) לאחר שלוש שנים ובין התוצא הקרדיווסקולארי של תמותה מכל-סיבה, אשפוז בשל הישנות אוטם לבבי, אירוע מוחי איסכמי, או אי-ספיקת לב לאורך חמש השנים הבאות.

 

מבין 6,893 חולים בגילאי 65 שנים ומעלה, טיפול בחסמי ביתא לאחר שלוש שנים תועד ב-72.2% (4,980 חולים); 43% מהם (4,980 חולים) נטלו את הטיפול במינון של 50% ומעלה ממינון היעד של חסמי ביתא.

 

מהממצאים עלה כי טיפול בחסמי ביתא לא נקשר עם הבדל מובהק סטטיסטית בתוצא המשולב (52.4% לעומת 55.4%, יחס סיכון מתוקן של 0.95, p=0.23).

מינון נמוך או מינון גבוה של הטיפול לא לווה בהבדל מובהק בסיכון, בהשוואה לזה שתועד בחולים שלא נטלו טיפול בחסמי ביתא. התוצאות היו דומות בחולים עם ובלי אי-ספיקת לב או הפרעה בתפקוד סיסטולי.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי דרושים מחקרים נוספים להערכת חשיבות הטיפול הממושך בחסמי ביתא, בפרט בקשישים.

 

Circulation: Cardiovascular Quality and Outcomes. Published online July 9, 2019.

 

לידיעה במדסקייפ