מחקר CABANA: האם יש הבדל בתוצאות טיפול תרופתי או אבלציה לטיפול בפרפור פרוזדורים? (JAMA)

מחקר CABANA לא הדגים הבדל משמעותי במשלב תמותה, אירוע מוחי עם מוגבלות, דימום חמור או דום לב, אשר הוגדר כתוצא העיקרי של המחקר, בין חולים תחת טיפול תרופתי לאיזון מקצב או קצב הלב ובין חולים לאחר אבלציה. עם זאת, העדר ההבדלים בין גישות הטיפול השונות עשוי לסייע בניסוח המלצות לטיפול בחולים אלו, כך טוענים מומחים במאמר שפורסם במהלך חודש מרץ בכתב העת JAMA.

 

אבלציה, בהשוואה לטיפול תרופתי בלבד, הובילה לשיפור משמעותי באיכות החיים ובחלק מתוצאי הסיום המשניים, כולל מרווח זמן עד הישנות פרפור פרוזדורים בחולים עם פרפור פרוזדורים התקפי או פרסיסטנטי. עם זאת, גם בחולים תחת טיפול תרופתי תועדו תוצאות טובות במספר תוצאים, מעבר לתוצאות הדומות לקבוצת הטיפול באבלציה בהערכת התוצא העיקרי של תמותה, אירוע מוחי עם מוגבלות, דימום חמור, או דום לב. הסיכון אמנם היה נמוך יותר ב-14% בקבוצת האבלציה, אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית. בחולים בקבוצת הטיפול התרופתי תועד עוד שיפור משמעותי באיכות החיים ובמדדי תסמינים, אם כי לא בהיקף דומה לזה שתועד בקבוצת האבלציה.

 

במחקר CABANA חולקו באקראי 1,108 חולים עם פרפור פרוזדורים תסמיני לאבלציה באמצעות צנתר לבידוד וריד הריאה ו-1,096 חולים חולקו באקראי לטיפול בתרופות לאיזון קצב או מקצב הלב; אלו בקבוצת האבלציה יכלו גם לקבל טיפול תרופתי. הפרעת הקצב הייתה פרסיסטנטית ב-57% מהחולים והתקפית ביתר החולים.

 

החוקרים מדווחים כי יחס הסיכון לתוצא העיקרי עמד על 0.86  (p=0.30) לאבלציה לעומת טיפול תרופתי לאורך חציון של 48.5 חודשים בניתוח לפי כוונה לטפל. יחס הסיכון עמד על 0.85 (p=0.38) להערכת תמותה מכל-סיבה לבדה. לא תועדו גם הבדלים משמעותיים במרכיבים אחרים של התוצא העיקרי.

 

מצד שני, יחס הסיכון לתוצא הסיום המשני של תמותה או אשפוז קרדיווסקולארי עמד על 0.83 (P=0.01) ויחס הסיכון להישנות פרפור פרוזדורים שלושה חודשים לאחר אבלציה עמד על 0.52 (p<0.001).

 

בשתי הקבוצות תועד שיפור משמעותי במדד AFEQT (Atrial Fibrillation Effect on Quality of Life) ובמדד MAFSI (Mayo AF-Specific Symptom Inventory). המדדים בשתי הקבוצות לא היו שונים משמעותית בתחילת הדרך. עם זאת, השיפור בקבוצת האבלציה היה גדול יותר משמעותית, בהשוואה לזה שתועד עם טיפול תרופתי, הן לאחר 12 חודשים והן לאורך כל תקופת המעקב.

 

שיעור האירועים החריגים במחקר, אשר כלל רק רופאים אשר ביצעו לפחות 100 פרוצדורות כאלו בעבר, היה דומה לשיעור שדווח בספרות בעקבות אבלציה.

 

בקבוצת האבלציה, שיעורי המטומה עמדו על 2.3%, שיעורי מפרצת מדומה עמדו על 1.1%, כאב חזה פריקרדיאלי חמור תועד ב-1.1%, טמפונדה לבבית עקב פרפורציה התפתחה ב-0.8% מהחולים ונגעים בוושט זוהו ב-0.5%.

 

סיבוכים בקבוצת טיפול תרופתי כללו הפרעות בתפקודי תריס (1.6%), עליה בסיכון להפרעות קצב חדריותמג'וריות (0.8%) והפרעות פרוזדוריות (0.1%), תגובות אלרגיות (0.6%) ותת לחץ דם (0.3%).

 

JAMA. Published online March 15, 2019

 

לידיעה במדסקייפ