השפעות טיפול ב-Empagliflozin על שיעורי התחלת או הגברת טיפול באינסולין בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלות לב וכלי דם      (Diabetes Obes Metab)

במאמר שפורסם בכתב העת Diabetes, Obesity & Metabolism מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלות לב וכלי דם, טיפול ב-Empagliflozin (ג'ארדיאנס) לווה בדחייה משמעותית של התחלת טיפול באינסולין או צורך בהעלאה משמעותית במינון אינסולין, לצד ירידה בדרישה לאינסולין לאורך זמן.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעות של Empagliflozin לעומת פלסבו על התחת טיפול באינסולין או שינויים במינון הטיפול באינסולין בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלות לב וכלי דם.

במחקר EMPA-REG OUTCOME נכללו 7,020 חולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלה קרדיווסקולארית שטופלו ב- Empagliflozin במינון 10 מ"ג, Empagliflozin במינון 25 מ"ג, או פלסבו. חציון משך המעקב עמד על 3.1 שנים.

לאחר 12 שבועות טיפול, הותר לערוך שינויים בטיפול קודם לאיזון רמות הסוכר בדם. בקרב חולים שלא קיבלו טיפול קודם באינסולין, החוקרים בחנו את ההשפעות של Empagliflozin בשני המינונים יחדיו לעומת פלסבו על מרווח הזמן עד התחלת אינסולין. בקרב חולים שקיבלו טיפול באינסולין, החוקרים בחנו את ההשפעות על מרווח הזמן עד העלאת או הפחתת מינון אינסולין בהיקף של מעל 20%.

החוקרים מדווחים כי ב-3,633 חולים (52%) שלא קיבלו טיפול באינסולין בתחילת המחקר, מתן Empagliflozin הפחית את שיעורי התחלת טיפול חדש באינסולין בהיקף של 60% לעומת פלסבו (7.1% לעומת 16.4%; יחס סיכון מתוקן של 0.40, p<0.0001). ב-3,387 החולים (48%) שקיבלו טיפול באינסולין בתחילת המחקר,

טיפול ב- Empagliflozin הפחית את הצורך בהגדלת מינון הטיפול באינסולין ב-58% מהחולים (14.4% לעומת 29.3%, בהתאמה; יחס סיכון מתוקן של 0.42, p<0.0001) ולווה בעליה בשיעור החולים בהם נרשמה הפחתת מינון אינסולין בהיקף של 20% ומעלה ללא עליה נלווית בריכוז המוגלובין מסוכרר (9.2% לעומת 4.9%, בהתאמה; יחס סיכון מתוקן של 1.87, p<0.0001).

ממצאי המחקר מעידים כי בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלות לב וכלי דם, טיפול ב- Empagliflozin לווה בדחייה משמעותית של מועד התחלת טיפול באינסולין וצורך בהגדלת מינוני אינסולין, לצד הפחתת הדרישות לאינסולין לאורך זמן.

Diabetes Obes Metab. 2021 Dec;23(12):2775-2784