סיכון מוגבר לתמותה בצעירים לאחר אבחנה של אוטם לבבי מסוג 2 (מתוך J Am Coll Cardiol)

בקרב צעירים עד גיל 50 שנים לאחר אוטם לבבי, באלו עם אוטם לבבי מסוג 2 תועדו שיעורים גבוהים משמעותית של תמותה מכל-סיבה ותמותה עקב מחלות לב וכלי דם, בהשוואה לחולים לאחר אוטם לבבי מסוג 1, כך עולה מתוצאות מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שפורסמו במהלך חודש מרץ בכתב העת Journal of the American College of Cardiology.

 

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להשוות את התמותה בטווח הארוך בקרב מבוגרים צעירים עם אוטם לבבי מסוג 1, אוטם לבבי מסוג 2, או נזק לשריר הלב.

הם זיהו מבוגרים עד גיל 50 שנים אשר התייצגו עם ערכי טרופונין מעל אחוזון 99 או קוד אבחנה של אוטם לבבי לאורך תקופה של 17 שנים. כל המקרים סווגו כאוטם לבבי מסוג 1, אוטם לבבי מסוג 2, או נזק לשריר הלב, בהתאם להגדרת Fourth Universal Definition of MI.

 

מדגם המחקר כלל 3,829 חולים (גיל חציוני של 44 שנים, 30% נשים), מהם 55% אובחנו עם אוטם לבבי מסוג 1, 32% אובחנו עם סוכרת מסוג 2 ו-13% אובחנו עם נזק לשריר הלב. לאורך חציון מעקב של כעשור, שיעורי התמותה הגבוהים ביותר תועדו בחולים עם אבחנה של נזק לשריר הלב (45.6%), לאחר מכן, חולים עם אוטם לבבי מסוג 2 (34.2%) ולבסוף חולים עם אוטם לבבי מסוג 1 (12%).

 

במודל מתוקן, אבחנה של אוטם לבבי מסוג 2 לוותה בסיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה (יחס סיכון של 1.8, p=0.004) ותמותה עקב מחלות לב וכלי דם (יחס סיכון של 2.7, p=0.003), בהשוואה לחולים עם אוטם לבבי מסוג 1.

חולים עם אוטם לבבי מסוג 2 או נזק לשריר הלב היו צעירים יותר ועם פחות גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם, אך שיעור גבוה יותר של מחלות רקע לא-קרדיווסקולאריות. בחולים אלו תועד שיעור נמוך יותר משמעותית של טיפול בתרופות למחלות לב וכלי דם בעת השחרור מבית החולים.

 

החוקרים כותבים כי ממצאים אלו מדגישים את הצורך במניעה שניונית אגרסיבית יותר בטיפול בחולים עם אוטם לבבי מסוג 2 ונזק לשריר הלב.

 

J Am CollCardiol. 2020;75:1003-13

 

לידיעה במדסקייפ