השוואת היעילות והסבילות של מעכבי SGLT-2 מול אגוניסטים לקולטן GLP-1(מתוך Diabetes Obes Metab)

במאמר שפורסם בכתב העת Diabetes, Obesity & Metabolism מדווחים חוקרים על תוצאות סקירה שיטתית ומטה-אנליזה מהן עולה כי טיפול באגוניסטים ארוכי טווח לקולטן GLP-1) Glucagon-like Peptide-1) מלווה בירידה גדולה יותר בריכוז המוגלובין מסוכר, משקל הגוף והיקף מותניים, בהשוואה לטיפול במעכבי SGLT-2Sodium-Glucose Cotransporter), אשר מצידם מובילים לירידה גודלה יותר בלחץ הדם.

 

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להשוות את היעילות והסבילות של טיפול במעכבי SGLT-2 אל מול אגוניסטים לקולטן GLP-1 במבוגרים עם סוכרת מסוג 2. הם השלימו חיפוש במאגרי נתונים אלקטרוניים לזיהוי מחקרים אקראיים ומבוקרים שדיווחו על שינויים בהמוגלובין מסוכרר לאחר כ-24 ו/או 52 שבועות טיפול במעכבי SGLT-2 ו/או אגוניסטים לקולטן GLP-1.

 

הסקירה כלל 64 מחקרים (53 מחקרים שבחנו את הטיפול לאחר 24 שבועות ו-7 מחקרים שבחנו את התוצאות לאחר 52 שבועות), בהם לקחו חלק 31,384 משתתפים.

 

מהנתונים עולה כי בהשוואה לפלסבו, כל הטיפולים הובילו לשיפור המוגלובין מסוכרר.

אגוניסטים ארוכי טווח לקולטן GLP-1 הובילו לירידה גדולה יותר בריכוז המוגלובין מסוכרר, בהשוואה לאגוניסטים קצרי-טווח לקולטן GLP-1 או מעכבי SGLT-2, כאשר Semaglutide (אוזמפיק) הוביל לירידה גדולה יותר בהשוואה לפלסבו (1.49%- לאחר 24 שבועות, 1.38%- לאחר 52 שבועות) וכל הטיפולים האחרים.

 

אגוניסטים ארוכי-טווח לקולטן GLP-1 הובילו לירידה במשקל הגוף ובהיקף המותניים, בעוד שטיפול במעכבי SGLT-2 הפחית את לחץ הדם.

 

הטיפול במעכבי SGLT-2 הוביל לעליה בסיכוי לזיהום בדרכי המין, בהשוואה לטיפול באגוניסטים ארוכי-טווח לקולטן GLP-1 (יחס סיכויים של 5.26, רווח בר-סמך 95% של 1.45-25.0), בעוד שאגוניסטים לקולטן GLP-1 לוו בסיכון גבוה יותר לשלשול (יחס סיכויים של 1.65, רווח בר-סמך 95% של 1.09-2.49, עם תכשירים קצרי טווח ויחס סיכויים של 2.23, רווח בר-סמך 95% של 1.51-3.28, עם תכשירים ארוכי טווח). לא תועדו הבדלים אחרים באירועים חריגים בין שתי משפחות התרופות.

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי הסקירה הנוכחית עשויים לסייע בבחירת הטיפול בחולים עם סוכרת מסוג 2.

 

Diabetes Obes Metab. 2020 Feb 19.