השוואת Rivaroxaban מול Apixaban ו-Enoxaparin בטיפול בתרומבואמבוליזם ורידי על-רקע ממאירות (Am J Hematol)

במחקר שפורסם בכתב העת American Journal of Hematology ערכו חוקרים השוואה ישירה ומעקב פרוספקטיבי אחר חולים שטופלו ב-Apixaban, Rivaroxaban ו-Enoxaparin בחולים עם תרומבואמבוליזם ורידי אקוטי על-רקע מחלה ממארת, מהן עולה כי שיעורי הישנות תרומבואמבוליזם ורידי ואירועי דמם מג'ורי דומים עם כל התכשירים. עוד עולה מהנתונים כי הטיפול ב-Rivaroxaban לווה בשיעורי תמותה נמוכים יותר עם עליה בשיעור דמם לא-מג'ורי בעלי חשיבות קלינית, בהשוואה לשני התכשירים האחרים.

 

מטרת המחקר הייתה להשלים השוואה בין Apixaban ו-Rivaroxaban בחולים עם תרומבואמבוליזם ורידי אקוטי על-רקע מחלה ממארת. מדגם המחקר כלל חולים שטופלו במרפאת Mayo Thrombophilia Clinic בין תחילת מרץ בשנת 2013 ועד סוף ינואר בשנת 2018. תוצא היעילות העיקרי היה הישנות תרומבואמבוליזם ורידי והתוצא המשני היה תמותה. תוצא הבטיחות  העיקרי היה אירועי דמם מג'ורי והתוצא המשני היה דימום לא-מג'ורי אך בעל חשיבות קלינית ותוצא נוסף היה משלב של דימום מג'ורי ודימום לא-מג'ורי בעל חשיבות קלינית.

 

מדגם המחקר כלל 750 חולים עם אבחנה של תרומבואמבוליזם ורידי אקוטי על-רקע ממאירות, אשר טופלו ב-Apixaban (224 חולים), Rivaroxaban (163 חולים) ו-Enoxaparin (363 חולים) בתוך 14 ימים מהאבחנה ולמשך לפחות 3 חודשים, או עד לאחד התוצאים הרלבנטיים.

 

שיעורי הישנות תרומבואמבוליזם ורידי במהלך תקופת המחקר היו דומים בין שלוש קבוצות הטיפול עם 11 מקרים בקבוצת הטיפול ב-Apixaban, 7 מקרים בקרב מטופלים ב-Rivaroxaban ו-17 חולים אשר טופלו ב-Enoxaparin ואובחנו עם הישנות תרומבואמבוליזם ורידי.

מניתוח סטטיסטי עלה כי לא היו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין שלוש קבוצות הטיפול בסיכון להישנות תרומבואמבוליזם ורידי: יחס הסיכון בהשוואת Apixaban מול Rivaroxaban עמד על 1.31 (רווח בר-סמך 95% של 0.51-3.36), יחס הסיכון בהשוואת Apixaban מול Enoxaparin עמד על 1.14 (רווח בר-סמך 95% של 0.54-2.42) ויחס הסיכון בהשוואת Rivaroxaban מול Enoxaparin עמד על 0.85 (רווח בר-סמך 95% של 0.36-2.06).

 

בדומה, שיעור אירועי דמם מג'ורי היה דומה בשלוש הקבוצות, עם 11 אירועים בקבוצת הטיפול ב-Apixaban, 12 מקרים בקבוצת הטיפול ב-Rivaroxaban ו-21 אירועי דמם מג'ורי במטופלים ב-Enoxaparin. גם במקרה זה, החוקרים לא זיהו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין שלוש קבוצות הטיפול בסיכון לדמם מג'ורי: יחס הסיכון בהשוואת Apixaban לעומת Rivaroxaban עמד על 0.73 (רווח בר-סמך 95% של 0.32-1.66), יחס הסיכון בהשוואת Apixaban מול Enoxaparin עמד על 0.89 (רווח בר-סמך 95% של 0.43-1.84), ויחס הסיכון בהשוואת Rivaroxaban מול Enoxaparin עמד על 1.23 (רווח בר-סמך 95% של 0.61-2.50).

 

במהלך תקופת המחקר תועדו 82 מקרי תמותה בקבוצת הטיפול ב-Apixaban, 74 מקרי תמותה מבין המטופלים ב-Rivaroxaban ו-171 מקרי תמותה עם טיפול ב-Enoxaparin. ממצאי המחקר העידו כי הסיכון לתמותה היה הנמוך ביותר עם טיפול ב-Rivaroxaban. יחס הסיכון לתמותה בהשוואת Apixaban מול Rivaroxaban עמד על 1.67 (רווח בר-סמך 95% של 1.20-2.33) ויחס הסיכון בהשוואת Rivaroxaban אל מול Enoxaparin עמד על 0.73 (רווח בר-סמך 95% של 0.56-0.96).

 

שיעור אירועי דמם לא-מג'ורי אך בעל חשיבות קלינית היו גבוהים יותר בקרב מטופלים ב-Rivaroxaban, בהשוואה למטופלים ב-Apixaban (p=0.03) ו-Enoxaparin (p=0.01).

 

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על שיעורים דומים של הישנות תרומבואמבוליזם ורידי ואירועי דמם מג'ורי בחולים עם תרומבואמבוליזם ורידי אקוטי על-רקע מחלה ממארת שטופלו ב-Apixaban, Rivaroxaban, או Enoxaparin. הטיפול ב-Rivaroxaban לווה בשיעורי תמותה נמוכים יותר עם עליה בשיעור דמם לא-מג'ורי בעלי חשיבות קלינית, בהשוואה ל-Apixaban ו-Enoxaparin. עם זאת, דרושים מחקרים נוספים במטרה לאשר ממצאים אלו.

 

Am J Hematol. 2019;94:1185–1192.